יוגה כטכנולוגיה

יוגיטציה,

כינוי ליוגה מדיטטיבית שבאה מתוך מקום אישי להזכיר גם לעצמי שיוגה היא לא על האסנה לבדה ושתנוחות גוף הם חלק קטן מתוך שלם מרתק של פילוסופיה וטכנולוגיה.

זו שאיפה ליוגה כדרך לחיבור עצמי שנובעת מאינטגרציה של זרמים וכוללת בין היתר ולא בשום סדר אספקטים מתוך היוגה השלמה-

שליטה בנשימה, הרפיה, מרכוז, כינוס חושים, חקירה עצמית, תזונה נכונה, מציאת שביעות רצון, תיעול של אנרגייה ואי אלימות בהתאמה לעכשיו של המתרגל/ת, לזמן, למקום ובתשומת לב למה שנובע מרגע לרגע.

בכתבי היוגה עליהם רוב הזרמים מתבססים- סוטרות היוגה של פטאנג'לי וגם ההאטה יוגה פרדיפיקה, תנוחות פיזיות כשלעצמם הם למעשה חלק קטן מהתרגול והמונח תנוחה (אסאנה) מתייחס בעיקר לבחירת אופן הישיבה במדיטציה.

אנחנו כבר לא רגילים לשמוע את המילה טכנולוגיה מחוץ להקשר של חידוש

פורץ דרך שכולל מסך כלשהוא אבל טכנולוגיה מלווה את האנושות עוד מלפני המצאת הגלגל.

כלומר, אם יישום של שיטות מסויימת מראה תוצאות מיטיבות ושם בידנו כלים שימושיים (גם אם הם אינם כלים פיזים) זוהי טכנולוגיה.

הטכנולוגיה של היוגה.

מה שמרתק בעיני הוא לגלות כמה היא מדויקת וכמה אינסופית.

ברור שלתרגול הפיזי יתרונות עצומים בתרומה לתחושת החיות בגוף, בפוטנציאל לריפוי מכאובים רגשיים, בהנעת אנרגייה "תקועה" ובמשיכה הבסיסית של מתרגלים שמחפשים אתגר, רוצים גוף חזק וגמיש יותר ויוצאים עם שלל גדול בהרבה.

אבל אולי לראות יוגה כסדרה של תרגילי התעמלות וחיטוב בלבד זה כמו להתבלבל ולחשוב שמטרת המכשיר הנייד שלנו וסך כל הפוטנציאל שלו טמון בצילום והעלאת סלפיז.

מה דעתכם?