האם האדם הוא זה שיוצר את המציאות?
האם אנחנו בוראים את חיינו במו ידנו?
אולי אמנם אין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ אבל מה לגבי מה שקורה בפנים?
מצאתי שמושגים כמו "אפיגנטיקה" ו"נירופלסטיות" שנמצאים בחזית עולמות המחקר הקוגנטיבי והבריאותי מחזקים מאוד את מה שפילוסופיית היוגה מצביעה עליו כבר אלפי שנים.
חוקרים מראים שבכל רגש אנושי משתחררים כימיקלים בגוף, (המוכרים יותר למשל נקראים אוקסיטוצין "הורמון האהבה" וקורטיזול "הורמון הסטרס").
למרבה האירוניה מסתבר שהכימיקלים הקשורים ברגשות ממכרים באותה מידה ועוצמה בדיוק כמו שסמים ממכרים.
הגוף הלא מודע לא מבחין בין רגשות שמיטיבים איתו לבין רגשות כמו של כעס, פחד, עצב ואפילו אשמה ובושה והם ממכרים באותה המידה.
*חשוב להדגיש*, כמובן וברור שטבעי להרגיש תחושות לא מיטיבות וזה חלק בריא מלהיות בן אדם אבל אם התחושות הקשות מלוות אותנו יום יום וזמן רב אחרי הארוע המניע או הטריגר כדאי ויש מקום לבחון למה ואיך אפשר לשנות.
הרי אנחנו לא בוחרים ברגשות של סבל באופן מודע, אלא נמשכים אליהם שוב שוב בחוסר מודעות ובלי תחושה של ברירה ובמיוחד בזמנים קשים כיוון שהם מוכרים לנו ולפעמים אף נותנים לנו אדרנלין או תחושה של צדק(כמו אולי במקרה של כעס) או נחמה ומשמעות (למשל במקרה של עצב).
מה זה בכלל פלסטיות נירונית (נירופלסטיות)?
מה המשמעות של זה לגבינו?
מחקרים מראים(1,2,3) שככל שאנחנו חושבים, מרגישים ופועלים באותו האופן שוב ושוב הנירונים במוח מחזקים את הקשרים הרלוונטים האלו בינהם ויש פלסטיות במערכת העצבים המרכזית.
במידה ונשנה את האופן בו אנחנו חושבים או נפסיק לחשוב באופן מסויים אותם קשרים נירונים יחלשו ואף ישברו.
כלומר האופן שבו אנחנו חושבים משנה את המוח שלנו *פיזית*.
מה שנמצא לנו בין שני האוזניים זו פלסטלינה ביד היוצר ואנחנו יוצרים את הקשרים הנירוניים שמאפיינים את המוח שלנו בין אם זה במודע ובין לא.
למה זה משמעותי? כיוון שהקשרים החזקים ביותר אשר מאפיינים אותנו יוצרים דפוסי התנהגות. כך קורה שמחשבות ורגשות שלילים אשר חווים זמן רב ובעוצמה לעיתים נעשים אוטומטים וחומקים מתחת לראדר המודעות כך שאולי בכלל לא שמים לב אליהם יותר אבל יש תחושה כללית ירודה או ממש מגיעים למצבי דחק ומצוקה פיזיים או נפשיים.
על מנת להפוך את התהליך ההרסני ולבחור להטיב עם עצמנו ולשנות יש צורך לקחת אחריות על חיינו. עבור רבים זה קורה כשנוגעים בקצה ויש החלטה ברורה שיש צורך ורצון לשינוי.
עבורי מצאתי שמדיטציה יכולה להאיר את תהליכי החשיבה האוטומטים שנוצרו כך שיש הזדמנות לקחת בעלות מחודשת על התודעה.
תרגול רציף אפילו של כמה דקות ביום מציע עבורנו ארגז כלים לוויסות עצמי ורגשי.
בדרך היוגה, על המזרן, יש הזדמנויות רבות לפגוש את הפחד, המבוכה ואת עצמנו בגרסה קלה לעיכול ולהתאמן בתגובות חדשות ופחות אוטומטיות למצבים של חוסר נוחות.
במקום לברוח, לשהות ולנשום. במקום בו היינו רגילים להסגר, להפתח.
בעיני אין לנו אפשרות שליטה על דבר בחיים מלבד על מה שיש לנו בין האוזניים.
היכולת לבחור להיות נוכחים ברגע ההווה גם אם הוא מאתגר, מעניקה את היכולת לבחור מחדש איך להגיב ולבחור איזה עולם פנימי אנחנו רוצים לברוא.
https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fnagi.2016.00277/full
https://www.hindawi.com/journals/ecam/2012/821307/
Comments