נאמסטה

מתישהוא לפני כמעט עשרים שנה השתחררתי מקצונה ועם כרטיס לכיוון אחד הגעתי להודו  לבד  אחרי שקראתי את מדריך ה"לונלי פלאנט" מכריכה לכריכה.

​

כמו רבים לפני הגעתי עם מטרות ברורות,

מתלהבת טבע מושבעת ומדריכה של החברה להגנת הטבע ,  תיכננתי טרקים, רפטינג

 והגעה לאיי אנדמן.

כל זה קרה, אבל קרה כמובן משהו אחר כלל לא מתוכנן.

​

הגעתי ליעד הראשון, רישיקש,

אחד הדברים הראשונים שבישרו לי בחגיגיות  זה שמשמעות השם שלי "מאיה" זו "אשליה". 

סליחה,

מה זאת אומרת אשליה?

הרצון להבין את המושג הפילוספי הזה בתוך התרבות ההודית היה כמו מוטיב חוזר שליווה אותי לאורך כל השנה ששהיתי שם ובעצם ממש עד היום.

​

השאלה  "מי אני?" מצביעה היישר אל משמעות האשליה שבמילה "מאיה".  

לכאורה ברור שהתשובה פשוטה -

אני אמא, אני בת 38, אני גדלתי בירושלים,

אני למדתי ולומדת יוגה/עיצוב ובניית אתרים ותוכן/ גינון אורגני/טבעונות נינוחה/ איורבדה...

ובכל זאת אף אחת מהתשובות לא באמת עונה על השאלה.

​

במדיטציה נתנסה ישירות בנסיון לענות על השאלה -מי אני?

  כשנתמיד אולי נפגוש בעצמנו את מי שמאפשר לשאול את השאלה שלא ניתן לענות עלייה,

את שמאפשר את הראייה, אך לא ניתן לראותו בעזרת הראייה.

​

 הסיפור אותו אנחנו מספרים על עצמנו דינאמי בדיוק כפי שאנחנו,

(גם אם נאמין אינספור פעמים שהדמות שלנו היא דבר מה אמיתי וקבוע.)

​

נמשיך בסיפור,

רישיקש,  הגעתי כדי לראות את נהר הגנגה, הסתבר, כאן מוקד עלייה לרגל ליוגים מכל העולם.

לא התעמקתי יותר מידי בעניין מעבר לזה שמצאתי אשרם נעים לישון בו עם נוף מהפנט לנהר והתענגתי על האוכל.

בכל תפריט בכל מסעדה לאורך הנהר היו רשומים פריטים כמו "ארוחה יוגית", "תה יוגי", התחלתי להסתקרן,

מה הקטע? מה זאת אומרת יוגי?

זה התחיל להשמע מעניין,

 צמחונית מגיל שתים עשרה סופסוף לא מרגישה במיעוט ומוצאת תפריט שלם לבחור ממנו.

​

על אף הקלישאה הנוראית הודו הרגישה כמו בית.

​

ישראלים ותיירים מכל העולם הסתובבו בין הגשרים בעיר ודיברו לא מעט על יוגה.

ראג'ה היה מורה היוגה של האשרם שלימד קבוצות של תיירים, זכרתי אותו לטובה.

כעבור שבעה חודשים של טרקים וטיולים וצונאמי שהגיע לאיי אנדמן,

כשאמא שלי, מתרגלת יוגה ותיקה בעצמה, הגיעה לבקר אותי בהודו לקחתי אותה לאותו האשרם.

נרשמנו לשבוע אינטנסיבי של שיעורים פרטיים.

נכנסתי, ראג'ה ישב לוטוס בקצה השני של אולם גדול שהכיל בדרך כלל כמה עשרות תלמידים,

בירך אותי בנמסטה, סימן לשבת והתחיל לשיר.

המנטרה ששר כאילו בקעה ממגאפון ולא מתוך בן אדם,

היא הדהדה בתוך כל האולם כמו פעמון גדול, הרגשתי אותה בגוף.

זה עשה עליי רושם.

באופן מוזר זכרתי ואני זוכרת את המילים של המנטרה בסנסקריט עד היום.

חיפשתי ומצאתי רק שנים לאחר מכן שהמנטרה (אום סאהנה ווטו) היא ברכה ללמידה.

​

"מי יתן ונהיה מוגנים ונתקדם יחד שנינו בלמידה,

 ננצור את הנלמד ברוחנו

ונלמד בריכוז ובהתמדה.

מי יתן ומה שנלמד יהיה מואר באור התובנה.

אמן שלא תקום בינינו איבה או אי הבנה.

שישרור שלום בי, בנו  ובכולנו ."

​

 למדתי המון באותו שבוע.

כמובן, לא המשכתי לתרגל באופן קבוע, (הלוואי), 

זה לקח שנים והרבה חיפוש והמון שיעורים בכל מיני סגנונות

כדי למצוא את המורה הנכונה (תודה חן גורביץ) ולהתמיד בתרגול אישי.

​

המשכתי לטייל.

שמעתי ממטיילים אחרים על ויפאסאנה. 

עשרה ימים בשתיקה מלאה בתנאי מנזר. אין לי מושג למה אבל זה ריתק אותי.

הגעתי לדרהמסלה ונכנסתי לויפאסנה קלאסית לפי המסורת של ס.נ. גואנקה.

עשרה ימים שהיו עבורי משני חיים, זו פשוט הייתה חוויה ברורה של "לפני" ו"אחרי".

כמעט כעסתי שהצלחתי להסתובב יותר מ20 שנה בתוך גוף ולא לדעת מה זה מדיטציה, זה הרגיש כמו מתנה כלכך גדולה.

אחרי הויפאסנה הבנתי שאני רוצה להיות נוכחת כאן תמיד בזמן שנקרא "עכשיו".

​

מאז השתתפתי בעוד הרבה קורסים ארוכים של שתיקה וסדנאות מדיטציה בשלל סגנונות.

ממליצה בחום למי שעוד לא התנסה לקפוץ למים עם עמותת תובנה או עם ויפאסנה מלאה, זה תהליך חניכה מרתק.

​

לפי המסורת של גואנקה-

ויפאסנה פירושה “לראות את הדברים כפי שהם”. זוהי טכניקת מדיטציה  עם פוטנציאל לחולל שינוי פנימי באמצעות התבוננות עצמית, על־ידי התמקדות בקשר ההדדי והעמוק שבין הגוף לנפש.

כדי לחוות את הקשר הזה,  ממקדים את תשומת הלב יום יום שעה שעה בשיטתיות בתחושות הגוף ולומדים כיצד הן משפיעות על הלכי הנפש.

התרגול הוא מעין מסע חווייתי של חקירה עצמית שמוביל עם התמדה להתמוססות הדפוסים הנפשיים השליליים ולפיתוחם של איזון נפשי, אהבה וחמלה.

​

שוב ושוב מצאתי שהציר המרכזי בחיי הפך להיות חקירה של פעולות מדיטטיביות.

כשלמדתי עיצוב בשנקר, התעמקתי בקורסים של קאליגרפיה יפנית וציור בוטני.

לימדתי ילדים אומנות והדרכתי חוגי טבע ומצאתי שנקודת המיקוד שמנחה אותי היא התבוננות שקטה ועבודה עם מה שעולה מרגע לרגע.

נכנסתי לפרמקלצ'ר וגינון אורגני, גידלתי ירקות ופרחים ופקעות,

מצאתי שההתבוננות בטבע והמגע היום יומי איתו היא מדיטציה בפני עצמה.

​

התעמקתי באיורבדה האחות המשלימה של היוגה העוסקת בתזונה והרגלי חיים הוליסטים בזמן שעבדתי ולמדתי בבית הספר לאיורבדה בצפון קליפורניה (California College of Ayurveda).

שם למדתי שיבננדה יוגה, יוגה נידרה ולהנחות  לחיים בריאים בדרך האיורבדה.

בעשור האחרון בארה"ב ובארץ תרגלתי יוגה בשיטות וניאסה, קונדליני ושיבננדה ואת קורס המורים עשיתי עם חן גורביץ ואדי בכור בסגנון אינטגרטיבי.

​

עבורי אין סוף באופק לתהליך למידה מתמשך ואין סופי,

 מצאתי שתרגול יוגה תומך מאוד בביסוס מדיטציה ביום יום ושהעבודה עם הגוף מובילה לתוך המדיטציה באופן טבעי.

​

מלבד סוטרות היוגה

שואבת השראה, קוראת ומקשיבה באופן קבוע למורי הדרך הנפלאים

מוג'י, ראם דאס, פמה צ'ודרון, אקהרט טולי, אלן וואטס וד"ר ג'ו דיספנזה.

שמחה לחלוק וזו זכות עבורי להיות חברה לדרך

למי שרוצה למצוא את הדרך חזרה לעצמה או לעצמו.

​

סאט נאם.